קרע במניסקוס הוא אחד הממצאים השכיחים ביותר בברך, אבל לא כל קרע מחייב ניתוח. למעשה, במקרים רבים ניתן להתחיל בטיפול שמרני ולהשיג שיפור משמעותי גם בלי ארתרוסקופיה.
ההחלטה אם לנתח אינה מבוססת רק על תשובת ה־MRI. היא תלויה בתסמינים בפועל: האם יש כאב מתמשך? נפיחות חוזרת? תחושת תקיעה? נעילה של הברך? ירידה משמעותית בתפקוד? וגם – מי המטופל, מה גילו, מה רמת הפעילות שלו ומהן המטרות שלו.
יש הבדל בין קרע טראומטי אצל מטופל צעיר וספורטיבי לבין קרע ניווני שמתגלה בגיל מבוגר יותר. יש גם הבדל בין קרע שגורם לתסמינים מכניים משמעותיים לבין ממצא שקיים ב־MRI אך אינו בהכרח מקור הכאב.
במקרים רבים הטיפול הראשוני כולל התאמת פעילות, פיזיותרפיה, שיפור כוח ושליטה תנועתית ולעיתים גם טיפול בכאב או הזרקה. כאשר התסמינים נמשכים, כאשר קיימת נעילה או כאשר יש בעיה מכנית ברורה – אז שוקלים טיפול ניתוחי.
המטרה בניתוח מניסקוס איננה “לנקות את הברך”, אלא לבחור בטיפול המדויק ביותר, תוך ניסיון לשמר את המניסקוס ככל האפשר.
לכן, התשובה הקצרה היא: לא, לא כל קרע במניסקוס דורש ניתוח. ההחלטה צריכה להיות אישית, קלינית ומדויקת.
לא. במקרים רבים ניתן להתחיל בטיפול שמרני, במיוחד כאשר אין נעילה של הברך ואין תסמינים מכניים משמעותיים.
כאשר יש כאב מתמשך, תקיעות או נעילה, ירידה תפקודית משמעותית, או כאשר הטיפול השמרני לא הביא לשיפור מספק.
לא. ההחלטה צריכה להתבסס גם על התסמינים, הבדיקה הקלינית ורמת ההפרעה לתפקוד.
לא תמיד. לעיתים צריך לשלב בין הבדיקה הקלינית, צילום, MRI ולעיתים גם בדיקות נוספות או הזרקה אבחנתית.
קרע טראומטי שכיח יותר אצל צעירים וספורטאים לאחר סיבוב או חבלה. קרע ניווני נפוץ יותר עם הגיל ולעיתים מופיע בלי אירוע חד ברור.
לרוב מדובר בהתאמת פעילות, פיזיותרפיה, חיזוק, טיפול בכאב ולעיתים גם הזרקה לפי הצורך.