לאחר שחזור הרצועה הצולבת הקדמית (ACL), אחת המטרות החשובות ביותר בשבועות הראשונים היא להחזיר יישור מלא של הברך.
בתקופה הראשונה לאחר הניתוח נפיחות, כאב וחולשת שרירים עלולים לגרום לברך להישאר מעט כפופה. ברוב המטופלים מצב זה משתפר בהדרגה עם השיקום. לעיתים, לעומת זאת, מתפתחת הצטלקות מוגברת בתוך המפרק — מצב הנקרא ארתרופיברוזיס (Arthrofibrosis) — שעלולה להגביל את תנועת הברך.
לעיתים יכולה להיווצר גם Cyclops lesion, רקמת צלקת מקומית בחלק הקדמי של הברך, שעלולה לגרום לחסימה של היישור.
מדוע חשוב להחזיר יישור מלא מוקדם?
יישור מלא מאפשר הליכה תקינה, הפעלה טובה של שריר הארבע־ראשי והתקדמות נכונה בשיקום.
מחקרים מצביעים על כך ש־אי־השגת יישור מלא במהלך השבועות הראשונים, ובמיוחד סביב שלושה שבועות לאחר הניתוח, היא סימן אזהרה חשוב להתפתחות מגבלת יישור משמעותית או הצטלקות. גם חוסר תנועה ממושך עלול לעודד יצירת הידבקויות בתוך הברך.
מי נמצא בסיכון מוגבר?
הסיכון אינו זהה אצל כל המטופלים. גורמים שנמצאו קשורים לסיכון מוגבר כוללים:
- תיקון מניסקוס יחד עם שחזור ה־ACL
- ניתוח קודם באותה הברך
- מין נשי
- גיל מבוגר יותר בחלק מהמחקרים
- שימוש בנוגדי קרישה מסוימים שאינם אספירין
תיקון מניסקוס במקביל לשחזור ACL הוא אחד מגורמי הסיכון העקביים יותר שנמצאו במחקרים.
חשוב להדגיש: קיום גורם סיכון אינו אומר שתתפתח מגבלת תנועה, אלא רק שיש מקום למעקב קפדני יותר.
ומה לגבי מועד הניתוח?
המידע בנושא אינו חד־משמעי. בחלק מהמחקרים נמצא סיכון מוגבר כאשר הניתוח מבוצע מוקדם מאוד לאחר הפציעה, בעיקר כאשר מבוצעת גם תפירת מניסקוס. מחקרים אחרים לא מצאו עלייה בסיכון כאשר שחזור ACL בוצע מוקדם.
לכן ההחלטה על מועד הניתוח אינה נקבעת לפי מספר שבועות קבוע בלבד. חשוב יותר להגיע לניתוח עם ברך במצב טוב ככל האפשר — ובעיקר עם טווח תנועה מתאים — ולהתאים את המועד לפציעה ולניתוחים הנלווים.
מדוע חשוב להחזיר יישור מלא מוקדם?
יישור מלא מאפשר הליכה תקינה, הפעלה טובה של שריר הארבע־ראשי והתקדמות נכונה בשיקום.
מחקרים מצביעים על כך ש־אי־השגת יישור מלא במהלך השבועות הראשונים, ובמיוחד סביב שלושה שבועות לאחר הניתוח, היא סימן אזהרה חשוב להתפתחות מגבלת יישור משמעותית או הצטלקות. גם חוסר תנועה ממושך עלול לעודד יצירת הידבקויות בתוך הברך.
מי נמצא בסיכון מוגבר?
הסיכון אינו זהה אצל כל המטופלים. גורמים שנמצאו קשורים לסיכון מוגבר כוללים:
- תיקון מניסקוס יחד עם שחזור ה־ACL
- ניתוח קודם באותה הברך
- מין נשי
- גיל מבוגר יותר בחלק מהמחקרים
- שימוש בנוגדי קרישה מסוימים שאינם אספירין
תיקון מניסקוס במקביל לשחזור ACL הוא אחד מגורמי הסיכון העקביים יותר שנמצאו במחקרים.
חשוב להדגיש: קיום גורם סיכון אינו אומר שתתפתח מגבלת תנועה, אלא רק שיש מקום למעקב קפדני יותר.
ומה לגבי מועד הניתוח?
המידע בנושא אינו חד־משמעי. בחלק מהמחקרים נמצא סיכון מוגבר כאשר הניתוח מבוצע מוקדם מאוד לאחר הפציעה, בעיקר כאשר מבוצעת גם תפירת מניסקוס. מחקרים אחרים לא מצאו עלייה בסיכון כאשר שחזור ACL בוצע מוקדם.
לכן ההחלטה על מועד הניתוח אינה נקבעת לפי מספר שבועות קבוע בלבד. חשוב יותר להגיע לניתוח עם ברך במצב טוב ככל האפשר — ובעיקר עם טווח תנועה מתאים — ולהתאים את המועד לפציעה ולניתוחים הנלווים.
כן. בימים ובשבועות הראשונים כאב ונפיחות יכולים לגרום לחסר מסוים ביישור. עם זאת, מצופה לראות שיפור הדרגתי.
לא. ברוב המקרים המוקדמים הסיבה היא נפיחות, עיכוב בפעילות הארבע־ראשי או כיווץ של ההמסטרינג, ולא בעיה בשתל.
זהו גוש צלקתי קטן שיכול להתפתח בקדמת הברך לאחר שחזור ACL . רק כאשר הוא גורם לחסימה ולמגבלת יישור הוא בעל משמעות קלינית.
כאשר אין שיפור הדרגתי, כאשר היישור מחמיר, כשיש חסימה ברורה בסוף התנועה או כאשר הפיזיותרפיסט מזהה מגבלה שאינה מגיבה לטיפול.
לא ניתן למנוע כל מקרה, אך שליטה בנפיחות, השגת יישור מוקדם, הפעלה נכונה של הארבע־ראשי ושיקום מסודר הם מרכיבים חשובים בהפחתת הסיכון.