פריקת פיקה היא אירוע מלחיץ וכואב, אך הבעיה האמיתית מתחילה כאשר מדובר בפריקות חוזרות או בתחושת חוסר יציבות שנשארת גם לאחר האירוע הראשון.
לא כל פריקת פיקה מחייבת ניתוח. לאחר פריקה ראשונה, ובמטופלים מסוימים, אפשר לעיתים להתחיל בשיקום, חיזוק ושיפור שליטה תנועתית. המטרה היא לשפר את מסלול הפיקה, לחזק את השרירים התומכים ולהפחית את הסיכון לאירוע נוסף.
אבל יש מצבים שבהם הסיכון להמשך פריקות גבוה יותר: פגיעה במייצבים הרכים של הפיקה, רפיון רצועות, מבנה מסוים של הברך או מסלול פיקה שאינו תקין. במקרים כאלה, ובעיקר כאשר יש פריקות חוזרות, עולה הצורך לשקול טיפול ניתוחי.
אחד הניתוחים השכיחים במצבים המתאימים הוא שחזור MPFL – הרצועה שמסייעת לייצב את הפיקה ולמנוע את יציאתה הצידה. עם זאת, לא כל חוסר יציבות פיקה מטופל באותו אופן. לעיתים צריך להביא בחשבון גם גורמים גרמיים או מבניים נוספים.
המסר החשוב הוא שלאחר פריקת פיקה צריך לא רק “לחכות שיעבור הכאב”, אלא להבין מדוע זה קרה, מה הסיכון להישנות, ומהו המסלול הנכון – שיקום או טיפול ניתוחי.
לא. לאחר פריקה ראשונה, ובמטופלים מסוימים, ניתן לעיתים להתחיל בטיפול שמרני ושיקום.
כאשר יש פריקות חוזרות, תחושת חוסר יציבות משמעותית או פגיעה מתמשכת במייצבים של הפיקה.
זו רצועה שמסייעת לייצב את הפיקה ולמנוע את יציאתה הצידה, במיוחד בתחילת כיפוף הברך.
מבנה אנטומי מסוים, רפיון רצועות, חולשה שרירית, מסלול פיקה לא תקין ופגיעה במייצבים לאחר הפריקה הראשונה.
לא. לעיתים שחזור MPFL מספיק, ולעיתים צריך להביא בחשבון גם גורמים גרמיים או מבניים נוספים.
במקרים רבים כן, לאחר שיקום נכון ובהתאם ליציבות הברך ולאיכות ההחלמה.